הפן הרגשי שלנו – משפיע עלינו כלכלית, בגדול.
אם אני מרגישה מספיק בטוחה בעצמי לפתוח עסק גרנדיוזי –
זה יעוור אותי מלראות את טורי המספרים הטוענים שזה בלתי אפשרי ולא נכון לי.
זה גם מה שמאפשר ליפול להטיה פסיכולוגית המכונה "כשל העלות השקועה".
הכשל הזה מתרחש כשמישהו ממשיך להשקיע זמן, כסף או משאבים במאמץ כושל,
כי הוא כבר השקיע סכום משמעותי ולא מסוגל לקבל את זה שמדובר בהפסד
או להודות שבעצם מלכתחילה היתה כאן טעות גדולה ויקרה.
ממש כמו הסיפור עם ההוא והדג המקולקל,
שגם אכל ונגעל,
גם חטף מכות
וגם שילם במזומן על כל הסיפור.
הפרדוקס הבלתי רציונלי אבל המציאותי הוא,
שהאדם מאמין בכל הלב שאם ישקיע יותר,
הוא עשוי להחזיר את ההפסדים או לשנות את המצב.
לטובה, כמובן.
הרעה או הידרדרות קשה יותר בכלל לא עולות על הדעת עד לסוף הרע.
בדיוק בשביל מצבים כאלה טוב להתייעץ עם אנשי מקצוע
או פשוט מישהו שמבין בכספים ורואה בדיוק מה קורה איתך.
זה קורה אם כבר התחלת ללמוד מקצוע,
ולמרות שבפועל את שונאת כל רגע,
תסיימי עם זה עד הסוף.
כלומר,
אם כבר בזבזתי זמן וכסף על ידע שלא אשתמש בו בעתיד,
אז אמשיך לבזבז עוד זמן וכסף.
העיקר לא לעצור באמצע ולומר:
עשיתי שטות.
שרפתי את הזמן שלי.
השקעתי כוחות בכיוון הלא-נכון.
לא.
את תעבדי בחירוק שיניים בתחום שאת לא סובלת אותו
או פשוט תחפשי עבודה ולקוחות ולא תמצאי.
העיקר חס ושלום לא להודות
שבעצם צריך לעשות כאן סיבוב פרסה.
זה קורה בתור עצמאית או בעלת עסק.
עשיתי מהלך כלשהו,
קמפיין גדול שהשקעתי בו המון כסף
או מוצר שאהבתי מאוד ודחפתי בכל הכוח,
ואנשים פשוט לא קונים.
משהו לא עובד שם.
האם יהיה לי את הכוח לעצור,
או שחוק העלות השקועה יכה שוב,
ויגרום לי להמשיך ולהשקיע בפרויקט ההפסדי?
תראי,
אנחנו עושות דברים לא רציונליים מסיבות ברורות מאוד.
הטעות הזאת, למשל,
קורית כי התמודדות עם אובדן באופן כללי היא דבר קשה.
השקעתי במשהו – התחברתי אליו,
ולא קל להודות שהדבר שהשקעתי בו חלקים מחיי –
הוא טיפשות.
החמצה.
הפסד או לכל הפחות –
שורף לי כסף וכוחות יותר ממה שהוא מכניס.
בנוסף,
כואב יותר לאבד דברים מאשר לקבל רווח.
כואב להפסיד הרבה יותר מהעונג להרוויח.
אנחנו רואות את הכסף, הכוחות והזמן שהשקענו לפני כן כהפסד,
ולכן בדיוק קשה לנו לוותר על הפרויקט או על העסק.
בספר, חני מתקשה לוותר על הרעיון הראשוני שתכננה:
"נו, סמדר… בבקשה תעני לי: איך אני יכולה לארח אנשים במקום לא משופץ?"
"מי אמר שאת צריכה לארח אותם?"
חני בלעה את הלשון לרגע.
"אז לא לפתוח את בית ההארחה?" האכזבה צועקת את עצמה. "ממה אני אתפרנס?"
"שאלה מצוינת.
והשאלה הבאה היא: האם בית ההארחה יכול לפרנס אותך בשנה הראשונה שלו?
הוא יכול להכניס לך משכורת בכל חודש?"
"לא… אבל אוף! זה לא יכול להיות! אף אחד לא יקים עסק ככה!"
"את מתכוונת לומר שאף אחד לא יקים עסק כושל שמטביע את הבעלים בחובות רגע לפני שהוא נסגר,
אם הוא יבדוק דברים בשיטה שלי"… חיוך דק.
"אי אפשר לעשות מה שבא לנו. צריך לכופף את החלומות שלנו לעקרונות שלפיהם מתנהל העולם".
"אז בשביל מה הבאת אותי לפה?"
"אנחנו רק ביום השני של מסע הלמידה שלנו, חני.
יש לנו עוד שלושה ימים מלאים חוץ מהיום.
וספציפית לארמון הפלאים – הבאתי אותך בשביל שתשתחררי קצת.
לאמא יהודיה חשוב למלא מצברים באוורור מדי פעם.
לא מצווה להיות צו"לניק מדוכא שקשה לו לסחוב את החיים וחושב שהוא יהודי טוב יותר ככה".
"סתם לשרוף זמן?
שאני לא אהיה עצבנית מהתהליך הזה שבו את מעוררת בי חלומות ואז מראה לי כמה הם לא מציאותיים?"
"דווקא חשוב לחלום בגדול.
רק היישום צריך להיות זהיר ומציאותי ומתקדם צעד-אחר-צעד בלי לקפוץ אל התהום בלי חגורת הצלה".
עוד חומר למחשבה (וליישום!!) תוכלי לראות בפרק השנים עשר בספר 'אלף לעסקה'. לפרטים >>>
כמה מילים על הכותבת
ריקי קפלן, דסמנית
מפצחת מה גורם לאנשים לקנות ממך
במדריך ‘הקרוסלה’ של ריקי קפלן, דסמנית,
תקבלי נוסחה פרקטית למציאת עוד קצת לקוחות משלמים במיידי,
בלי להוציא שקל על פרסום ושיווק!
