אימות חתימה – לשם מה?

הם שמחו בצוואה, אלא מה?

דירה שלמה היא הורישה להם. במרכז.

שנים הם טיפלו בה במסירות, בשכנה המבוגרת והבודדה, והיו לה למשפחה.

אירחו אותה, ערכו לה קניות, ליוו אותה לטיפולים רפואיים, דאגו לה למזון מבושל ולבית נקי.

אלוקים עדם שעשו את כל זה שלא על מנת לקבל פרס.

כשיצרו איתה קשר אי אז כשהגיעה לגור בבניין שלהם,

בכלל לא ידעו שיש לה דירה וגם לא ידעו שיש לה בן בדרום אמריקה.

עברו עשר שנים והשכנה מבקשת מהם ללוות אותה לרשם הצוואות

והיא מפקידה צוואה חתומה כדת וכדין שבה היא מורישה להם את הדירה.

היא מצרפת מסמכי בעלות ומסמכים רלוונטיים נוספים ומשאירה העתק בידם.

לבן שנמצא אי שם היא מורישה סכום סמלי ועוד כמה פריטים אישיים.

עוד חמש שנים עברו שבמהלכן הקשר מתחזק,

העזרה הופכת להיות צמודה ואינטנסיבית יותר עד שהיא מחליטה לעבור לבית אבות.

אחרי שנתיים מגיעה הידיעה אודות פטירתה.

הם מארגנים לוויה וקבורה כהלכה

ואז…

מופיע הבן.

בידיו צוואה חתומה על ידי אימו שבה היא מבטלת את הצוואה הקודמת

ואת הדירה מורישה לבן היחיד שלה.

הם טוענים לזיוף.

הבן טוען שזו המציאות. תתמודדו.

קיבלתי את שתי הצוואות,

בדקתי את החתימות של שתיהן,

בדקתי מסמכים חתומים נוספים מאותן שנים

והטוענים לזיוף קיבלו חוות דעת גרפולוגית של עד מומחה, שוות ערך לעדות בבית משפט,

שאכן הצוואה המאוחרת שהציג הבן – מזויפת.