התפתחות אישית

  את מרגישה שמנצלים אותך שוב ושוב אבל לא מצליחה לשים גבול…. הילדים לא שומעים בקולך ובינך לבין עצמך את חושבת שהם צודקים ובאמת אין

  הטלפון צלצל. "שלום, הגעתי למלכה דיאמנט?"  "נכון." "שלום, קיבלתי את המספר שלך מהרב של הקהילה שלנו, הוא המליץ לי לפנות אלייך. אני רוצה לעבוד

  מיכל מתיישבת מולי באנחה.  "מה קרה?" אני מתעניינת. "מיד אחרי הפגישה איתך יש לי ישיבת עבודה, על פרויקט מאד חשוב שאני חלק משמעותי ממנו,

  אחרי ט"ו בשבט. אחרי הפריחה. דווקא אחרי. כשכל העלים קמלים ונובלים, הפרחים מאבדים מצבעם, והססגוניות מתחילה להיעלם מהעין. משום מה את תמיד מרגישה אחרי. 

  "מה שלומך?" שאלתי את אפרת כשהיא נכנסה אלי לקליניקה. "איך עבר החנוכה? היתה לנו הפסקה ארוכה…" אפרת לא הגיעה אלי כל החנוכה, כך שעברו

  בטור הקודם ניסיתי לבדוק יחד עם אלישבע  מה מפחיד אותה בזה שלא הכל יהיה מושלם.   "אני אבקש ממך שתנסי לבדוק עם עצמך, או

  בטור הקודם סיפרנו על אלישבע  שחווה תחושות של סטרס לאורך כל היום: לחץ, מתח, חוסר רוגע, עד כדי תחושות של חנק וחוסר אוויר.  

  "אז מה את רוצה לשנות היום?"  שאלתי את אלישבע כמה דק' אחרי תחילת הפגישה. "אני עומדת לקרוס." היא עונה לי. "לפחות 3 פעמים ביום

  ה. אשה מבוגרת עם דמנציה, בחודש האחרון התחילה לדמיין… תוציאו את החתולה מהבית! מי זו האשה עם המשקפים שעומדת כאן? ההסברים שאין כאן חתולה

  בסוף הטור הקודם צביה מגיעה למסקנה  שהאחריות על איך שהחיים שלנו ייראו תלויה בידיים שלנו.   "ואיך זה קשור לאהבה?" היא שואלת אותי. "בואי

  צביה ישבה אצלי בקליניקה בפגישה שלישית והרגשתי שמשהו בשיח שלנו מסתובב סביב עצמו. בהמשך לטורים הקודמים –  רציתי לבדוק איתה את רמת האמון בטיפול

  דברים נוספים שתורמים ליעילות הטיפול ולהיפך:   חיבור בינך לבין המטפלת: בשביל שתצליחי לשתף פעולה, חייבת להיות כימיה בינך לבין המטפלת. בשפה פשוטה –