המאמר הזה הוא אחד מעשרת המאמרים לגבי הגורמים לנו להכחיש את הסבל שלנו
השני הוא: פחד שהסביבה תזלזל בסבל שלי
לפעמים מה שגורם לך לא להודות בסבל ולבקש עזרה
זה הפחד שאם תספרי לאנשים מבחוץ, הם יגידו –
שטויות, את סתם עושה עסק…
את חוששת שהסביבה בעצמה תכחיש את הסבל שלך,
אז את מעדיפה להכחיש אותו בעצמך,
ולומר לעצמך – 'לא נורא, זה לא באמת כזה נורא'…
הפחד הזה שיזלזלו בתחושות שלי, וישדרו לי:
שהכאב שאני מרגישה הוא לא מוצדק
שהפחד שאני חווה הוא רק 'התקפי חרדה'
שאני 'סתם עושה עסק' מהמצוקה היומיומית שאני נמצאת בה
שאני מעדיפה כבר להגיד את כל זה לעצמי
ולא לשמוע מאחרים.
לא רוצה שיהפכו אותי למפונקת.
לא רוצה שימחקו את הרגשות שלי
שיוציאו אותי 'פיסטוק'.
ובגלל זה אני מדחיקה את הסבל עמוק עמוק
ולא מסכימה להודות בו.
* * *
יקרה, חשוב שתדעי –
סבל הוא דבר אינדיבידואלי.
המציאות לא צריכה שיתנו לה ציונים
של נורא, נורא יותר ונורא פחות
כדי להעניק לאנשים תעודת סבל.
אם את מרגישה שאת סובלת,
אז לא משנה בכלל מה אנשים חושבים.
האחריות על החיים שלך היא רק שלך,
ואת צריכה 'לשים פס' על הסביבה,
ולבדוק איך את יכולה לדאוג לעצמך
להווה ולעתיד התקינים שלך,
ושל בן זוגך וילדייך – העכשוויים או העתידיים.
לצאת ולהילחם ולחפש כל דרך שהיא
כדי להקל על הסבל שלך.
כמובן בדרך התורה, ובצורה הכי מקצועית
שלא תגרור נזקים נוספים.
מתמודדת עם רקע הורי מורכב?
לחצי כאן למילון הא"ב שיעזור לך להבין את עצמך.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן
