במאמר הזה ובתשעת המאמרים הבאים,
אעסוק בעשרת הדברים שגורמים לנו להכחיש את הסבל שלנו
והראשון הוא: אולי אני מדמיינת?
אולי זה לא כזה נורא כמו שאני חושבת?
הרי לפני רגע אימא חייכה אלי
ועוד כמה דקות היא שוב תהיה רגועה,
אז אולי זה לא כזה נורא שעכשיו הולכת כאן קטסטרופה?
אתמול אבא ואימא דיברו יפה אחד עם השני
אז אולי אני רק מדמיינת את הצעקות שהולכות עכשיו בסלון?
כשהייתי בבית של חברה שלי
אימא שלה צעקה על אחותה
ששפכה 5 משחקים בבת אחת במטבח.
אז מי אמר שאימא שלי גרועה יותר
כשהיא צועקת עלי שנשברה לי ביצה?
כל המחשבות האלו ודומות להן
גורמות לך להקטין את הסבל
ולהכניס אותו לבועה של דמיון.
ואם את מדמיינת –
אז לא צריך לעשות עם זה שום דבר…
לא צריך להתייעץ ולשתף מישהו מבוגר,
וטיפול רגשי זה בכלל לוקסוס שמגיע רק למי שסובל באמת…
אבל המעניין הוא,
שלמרות שזה דמיון –
הסבל הנפשי שלך הוא ממשי ולא מדומיין בכלל.
אז אולי בכל זאת את לא מדמיינת?
מתמודדת עם רקע הורי מורכב?
לחצי כאן למילון הא"ב שיעזור לך להבין את עצמך.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן