כל חרדה שהיא, מקורה בערעור תחושת הערך הפנימית (לדוגמא: אצל ילדים רגישים במיוחד).
כמו"כ, החרדה בד"כ נצפית על בסיס תורשתי מולד ובנוסף לכך, כאשר ההורים והסביבה הקרובה,
מתקשים להתמודד איתה.
באופן זה – הקושי עלול לגדול.
דוגמא:
שאול בן השלוש, הינו בכור להוריו, ילד בישן, עם רתיעה טבעית מפני זרים מגיל קטן ביותר.
שאול רגיש מאד ותלוי מאד באימו, התלות שלו מתעצמת עקב חששה של אימו לפגיעות שלו (עקב הרגישות הגבוהה שלו).
גם כשהיה מגיע לבית סבתו, שמכיר ונמצא שם רבות, הוא היה שותק רוב הזמן, ומאד מפוחד, עד שאימו היתה מגיעה לקחתו.
או אז, היה פורץ בבכי ומשחרר את הכאב והחששות מהימצאות בין 'זרים' שכלא בתוכו כל זמן השהות שם.
בהדרכה עם אימו, היה צריך לעבוד על החששות שלה, ולשחרר אותן.
כמו"כ, להדריך אותה: להקשיב לשאול, להזדהות איתו, אך להפריד בין ההבנה לכאבו, לבין הפחד שלה
שהעצים את חרדתו של שאול.
שאול היה זקוק לדמות מבינה אך יציבה.
אימו של שאול למדה להפריד בין חששותיה מילדות, לבין החששות של שאול, והצליחה להעניק לו בטחון ושלוה
עד שאכן הוא נרגע וחרדותיו התמתנו.
שאול היום נשאר ילד רגיש, אך הוא מעורה בחברה: הוא משחק ללא חששות עם בני משפחתו ועם חבריו בגן.
חרדה חברתית (ברמות שונות), נוכל למצוא יותר, אצל ילדים: בישנים, מופנמים ונמנעים
חרדה זו, מופיעה ברמות שונות 'על הרצף'.
דוגמא:
שלוימי הינו ילד חכם, עדין, נחמד, נעים לסביבה ורגיש לזולת.
למרות זאת, במהלך שנות לימודיו בחיידר, הוא היה נמנע מחברה גדולה יותר, ובאופן קבוע, היה משחק עם 2 עד שלושה ילדים בלבד.
אימו לא חשה בשום בעיה ושלוימי, היה מתרץ את ההתנהלות הזו כסיבה ערכית (שאר הילדים הם לא ברמה… או שאינם עדינים… ועוד).
כשגדל מעט (מגיל 9 בערך), התחילו אצלו מעט תלונות על כך שהוא משתעמם בחיידר ולא תמיד יש לו מה לעשות בהפסקות (מאחר ושני חברים, לא תמיד נמצאים ,או לא תמיד יכולים לספק את מה שהוא אוהב דוקא).
תקופה זו התארכה ובמשך הזמן מעט החמירה, עד שאימו שמה לב לכך , שההתערות החברתית שלו, אינה במיטבה, ושהוא חושש או נמנע מחברת הכיתה והמשחקים הקבוצתיים ברמה כזו, שכבר מפריעה למהלך התקין של החיים.
בד בבד, חלה מעט נסיגה בהתנהגותו של שלוימי , הוא היה מתלונן יותר, מתעצבן יותר, או מדבר בחוסר ד"א והתחושה היתה שלא טוב לו.
בשלב זה, (בערך בהיותו בן 11), פנתה אלי אימו ובקשה הדרכה.
המציאות היתה, שהוא אינו בטוח ביכולותיו (במשחק זה או אחר) ושהוא מתקשה להתערות עם הכיתה ושהפער החברתי העמיק וגדל.
התובנה היתה, ששלוימי החל לחוש ביתר שאת את הבדידות ושכילד רגיש במיוחד, הוא זקוק להבנה עמוקה ולהעצמה מחדש.
אימו קבלה הדרכה, עם הנחיות מעשיות ותובנות רגשיות והחלה ליישם את הנחיותי עם שלוימי.
שלוימי עבר תהליך של הפגת הבדידות, של הבנה על מה שעובר עליו והעצמת ערכו.
בהדרגה במשך החודשים הבאים, חלה אצלו התקדמות רבה, עם שינויים משמעותיים:
שלוימי החל לשחק עם עוד ועד חברים הוא החל לחוש נפלא במשחקים שפעם הוא "לא אהב בכלל"
והיה חוזר עם שביעות רצון הביתה.
גם בבית הוא היה נינוח ושמח יותר והתלונות כמעט פסקו.
לאחר כשנה, הוא החל ללמוד עם חברים מרצונו (במסגרת פרטית לאחר הלימודים), וההתרגשות והשמחה שאפפו אותו
היו חזקים כל כך, שבנקודה זו, נזכרה אימו כמה היה בודד, ולא מסופק וחסר אנרגיה לאחר יום לימודים – בסה"כ לפני כשנה!
הפער בין אז להיום הוא עצום. שלוימי היום – מתנהל עם אנרגיה פנימית, שמחה והתערות חברתית מלאה.
כמובן, שמצבי לחץ ומשבר, עלולים לגרום תמיד הקצנה או נסיגה נוספת, שתשפיע על ביטחונם
והשתלבותם של הילדים הנ"ל בחיי החברה.
ילדים הסובלים מחרדה חברתית יתקשו מאד:
להתבטא ברבים
ליצור קשרי חברה תקינים
ולהתפתח כראוי.
ילדים שאינם בטוחים במעמד החברתי, אינם פנויים לעיתים ללמידה.
הם עלולים לסבול סבל רב של בדידות, ועקב כך להגיע להתכנסות , דכדוך, או מנגד הפרעות התנהגות ולמידה.
מבוגרים שגדלים עם חרדה זו, שלא טופלה, עלולים לספוג קשיים בעבודה, בזוגיות ובתחומים רבים נוספים.
דוגמא:
יונתן היה ילד חברותי אך רגיש.
הוא היה נתון במשך שנים, לביקורת קשה מאביו, שפגעה בו.
בהדרגה הוא התכנס, איבד בטחון ביכולותיו והיה לעיתים מדוכדך מאד.
יכולותיו הלימודיות לא נפגעו ב"ה.
אך כשעלה לישיבה קטנה, הוא התקשה להתערות בחברה ולמצוא חברים קרובים
כמו"כ, היה חושש מאד להביע דעות ותשובות לימודיות באופן פומבי בכיתה.
דבר שמאד הקשה על התקדמותו הלימודית ותדמיתו בעיני רבו.
הוא היה מתוסכל רבות, וחווה חוסר בטחון עד גמגום קל כשניסה לדבר בשיעור.
הוא התבייש מחברים לשיעור שהיו 'עדכניים' יותר ממנו בלבוש וכד'… (כפי הסגנון בביתו)
היה חסר לו חוט שדרה…
שנה לאחר מכן, הגיעה אלי אימו והחלה בתהליך מבריא ומעצים עבורו.
אמנם התהליך ארך זמן, כי יונתן היה כבר בן 14-15, אבל השיפור ניכר לאורך כל הדרך.
לאחר כשנה+, יונתן הגיע להישגים משמעותיים:
הוא העלה את תדמיתו רבות, הוא העז להביע את דעותיו בשיעור, הוא התחזק מבחינה רוחנית
באנקדוטות שהיה מתבייש בהן פעם לפני החברה.
כמו"כ: הוא לא התבייש גם בפני זרים בסיטיואציות שונות, כפי שהיה בעבר.
נכון להיום, כשלוש שנים אחרי :
יונתן הוא נער חמד, מעורה בחברה, שמח, מצליח בלימודיו, מעז להתחיל הזדמנויות חדשות, מכיר בערך עצמו ומרשים את סביבתו בנעימות הליכותיו.
זיהוי חרדה חברתית:
- כדאי מאד, לשים לב לקשיים אותם הילד חווה, לפני שמגיעים למצבי קיצון)
ולבדוק תקינות של התפתחות, חברתיות ושמחת חיים.
2. חשוב מאד להיות בקשר מתמיד עם הצוות החינוכי (הגננת /המורה או ה-רבה), ולקבל התרשמות כללית מההתקדמות הלימודית וההתנהגותית של הילד במוסד הלימודי
סימני זיהוי:
- קושי קיצוני בהתבטאות לפני זרים (לעומת ההתבטאות בבית)
- חסר בחברים קרובים, או בפעילות חברתית שוטפת
- תסכול, דכדוך, עצבות וחוסר מוטיבציה ללמידה ולפעילויות שונות – עלולה להצביע על חסך חברתי רב (אך כמובן יכולה להצביע על קשיים אחרים, ויש לבדוק זאת).
- הימנעות מפעילות חברתית רגילה או יומיומית
- ליקויי התפתחות, עלולים להעצים חרדה חברתית (ולכן, יש לעקוב במקרים של עיכוב או ליקוי התפתחותי).
הטיפול כמובן יהיה תלוי ברמת החרדה, רמת הקושי, רמת ההשלכה של החרדה
ותנאים סביבתיים תומכים.
בד"כ, נשלב בטיפול ובקידום הילד:
- הדרכה כללית להורים (הדרכה מקצועית)
- מתן כלים רגשיים ומעשיים (שההורים יקבלו בהדרכה, ותיהיה להם יכולת גבוהה יותר להעניקם לילד).
- שיתוף בונה עם הצוות החינוכי (שישלים את ההתוויה להתנהלות מול הילד)
- תרפיה טיפולית במקרים מורכבים יותר – ע"י מטפל מקצועי (או המלצה לפעילות משחררת)
(ניתן לבקש את המאמר המלא על מקורן של החרדות, ודרכי הטיפול – במייל)
כמה מילים על הכותבת
מיכל וילמן – החזירי את הקסם להורות!
מחברת אימהות לחוויית הורות גבוהה ופנימית
מומחית לילדים רגישים ולמתבגרים צעירים
050-4102924 / לפניה למייל לחצי כאן
2 תגובות
מיכל הכתבה מיוחדת ומקיפה
מלה הרבה נקודות למחשבה
תודה רבה ציפורה יקרה על המשוב:)