עוד סיבה למה כדאי לנו קודם כל להודות שאנחנו סובלים
ואחר כך ללכת לטפל בעצמינו.
– "אני סובלת כבר כמה שנים מדלקות גרון חוזרות ונשנות.
יכולה להסתובב עם דלקת אחת במשך כמה שבועות, ולא לתפקד בכלל.
בעלי צריך להתמודד אז לבד עם הילדים, עם הכביסות ועם הארוחות,
ואני חלשה וחולה ממש.
מה לא ניסיתי לעשות בשביל זה.
הסתובבתי אצל כל הרופאים שרק אפשר,
הגעתי גם למטפלות אלטרנטיבות בכל מיני סוגים ושיטות,
וכולם אומרים לי בסוף – זה רגשי.
הגעתי לבדוק סוף סוף מה זה הרגשי הזה."
– "את זוכרת אולי מתי הייתה הפעם הראשונה שתקפה אותך דלקת גרון עוצמתית כל כך?"
"האמת שכן. זה היה לפני שלוש שנים, בחול המועד פסח,
חצי חול המועד שכבתי בחדר בלי יכולת לזוז."
– "מה היה בפסח באותה שנה בשונה מכל שנה?"
– "התארחנו כל החג אצל ההורים שלי. הייתי ממש אחרי לידה ראשונה."
– "יכול להיות שזה קשור לזה שהייתם אצל ההורים שלך? כל החג?"
זבאנג. ההארה מבזיקה בעיניים של מירי בת ה25 שיושבת מולי.
היא מהנהנת, בלי לשים לב אפילו שהיא מהנהנת.
מניעה את הראש מעלה ומטה ושקועה בהרהורים.
פתאום עיניה מתמלאות דמעות והיא מתחילה לדבר.
"קשור. בטח שזה קשור. איך לא חשבתי על זה עד עכשיו? אחח…"
היא מניחה את כף היד על הגרון בתנועה פתאומית.
"אבאל'ה, אני ממש יכולה להרגיש את הדקירות בגרון כשאני בולעת עכשיו את הרוק. רק שזה לא יחזור עכשיו…"
אני עושה איתה כמה תרגילים להקלה מיידית, היא נושמת טוב יותר.
"אז איך זה קשור?"
"עכשיו הכל חוזר אלי… ההורים שלי היו רבים המון. המון. כל היום צועקים
וכל הזמן היו חילוקי דעות ביניהם.
הם גם היו מוציאים הרבה את התסכולים שלהם עלינו.
לפעמים אימא הייתה יורדת עלינו ועוקצת אותנו בחדות ממש, כותשת אותנו לאבק,
ואבא היה שופך עלינו את כל הזעם שלו בצרחות חייתיות.
אבל לא חשבתי אף פעם שיש כאן משהו חריג.
הייתי בטוחה שאצל כולם זה ככה. גם סבא וסבתא שלי תמיד צעקו אחד על השני…
כשהתחתנתי הכל נהיה טוב ושקט פתאום. אם כבר היו צעקות או התפרצויות זה היה מהצד שלי… בעלי אדם טוב ושקט עם מידות זהב.
גם לא דיברתי איתו אף פעם יותר מדי על הבית של ההורים שלי, וגם ככה מיעטנו לבקר שם, שתינו הרגשנו שהאווירה שם פחות נעימה לנו.
ואז אחרי הלידה כשהתארחנו שם שבוע שלם, פתאום חייתי שוב בתוך זה,
פתאום שמעתי שוב את הצעקות, את הויכוחים, את המריבות, את הצעקות על הילדים, כנראה כל הטראומה חזרה אלי. במוצאי החג ברחנו מיד הביתה, אבל מאז מדי פעם המיגרנה באה, כאילו להזכיר לי שהטראומה קיימת, ושאם לא אטפל בה היא תמשיך לצוץ שוב ושוב…"
הערכתי מאד את מירי על הכנות שלה,
אבל אני רוצה לומר לך, אישה או נערה יקרה שקוראת את מילותי כרגע,
אם משהו מהתיאור של מירי קשור אלייך, קרוב אלייך מדי,
אל תחכי כל כך הרבה שנים כדי להודות שאת סובלת.
הזדרזי לטפל כמה שיותר מוקדם כדי למנוע סבל של שנים…
מתמודדת עם רקע הורי מורכב?
לחצי כאן למילון הא"ב שיעזור לך להבין את עצמך.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן
