"יצאתי מקופ"ח קצת חלשה. קצת לא מרגישה טוב…"

סיפרה לי לקוחה מדהימה

הותר לפרסום – ושווה קריאה:)

נקרא לה: רוחמה. 

 

"יצאתי מקופ"ח קצת חלשה. קצת לא מרגישה טוב

סתם תחושה פיזית חלשה 

כזו שחוזרים איתה, עם אישור ליום מחלה:(

 

ירדתי לאט לאט במדרגות (היה כתוב שם שזה מאד בריא:))

ותחושות מכווצות נכנסו לי פתאום בלי רשות בכלל.

בלי שהזמנתי אותן.

אולי החולשה הכניסה אותן מהדלת האחורית?

הרגשתי קצת רפיון כזה

קצת כאב. 

קצת חוסר נוחות.

אולי דכדוך של תשישות? 

התבלבל לי הפיזי והרגשי בלי לשים לב

ופתאום הרגשתי

שאני זקוקה לחיבוק

ממני לעצמי.

שאני לא הולכת להשאיר את עצמי

לבד. בחושך הזה

איזה גילוי מדהים!

הרגשתי באופן עמוק

ש'חמלה', תעשה לי טוב".

 

(היום ב"ה, לאחר אימון ומיומנות

רוחמה כבר שמה לב למה שמתחולל בפנים

גם כשזה דק וראשוני. 

גם אם זה לא מאיים וכבד מדי.

היום, היא כבר יודעת להבחין

גם במשהו קטן שקורה בתוכה

שזוהי המציאות שלה כעת.

וזה מרתק. מרגש

וכ"כ נכון ל-עצמה

ותוך כדי היום יום השוטף

היא מצליחה להתחבר 

לאני הפנימי שלה).

 

ורוחמה המשיכה:

"נזכרתי בתרגיל 'חמלה' שלך

והתחלתי לדבר עם עצמי בשקט 

ולספר לעצמי:

כמה אני טובה. 

וכמה אני אוהבת את עצמי.

איזו אישה מוזרה.

פעם הייתי חושבת שזה יעשה לי טוב?

כאשר אני סתם 'לא מרגישה טוב' פיזית?

משונה. 

מה הקשר?

 

אבל. מדהים. כמה שזה עושה טוב!

כנראה שיש קשר.

 

הרגשתי שזה עושה לי כ"כ טוב פנימי ומרגיע.

שזה מנחם אותי. 

כמה זה מרפד לי את ה'כאב'

אפילו שהוא משהו באמת לא רציני,

וכזה קטן. 

כ"כ רגיל בחיים היומיומיים שלנו…

כנראה שיש קשר". 

 

בואי נתבונן מה קרה כאן לרוחמה?

ה'חמלה' הרשתה לה תחילה לעצור ולחוות

את מה שמתחולל בתוכה פנימה

ואח"כ, התחילה להזרים לתוכה

אנרגיות של התרחבות ונעימות 

(זו דרכן של תחושות נעימות שהן מרחיבות את הלב )

עם תחושה עמוקה של אהבה. ריפוי. 

עם חיבוק פנימי ממנה לעצמה:)

 

חשבתי על רוחמה

וכמה זה עשה לה טוב

ורציתי להציע גם לך לעשות את זה

(אף אחד לא צריך לדעת את זה אם לא נעים לך:))

מדי פעם כשאת לא מרגישה טוב, גם פיזית… (שלא יקרה)

או מדי פעם כשתחושה מכווצת (לא נעימה לך. לא נוחה. כואבת)

מזדחלת לך לירכתי הלב…

פשוט.

תני לעצמך חמלה.

מה זו 'חמלה'?

זוהי אהבה כנה. שרוצה לעשות לך טוב.

שמצטערת איתך בצער שלך.

שמרגישה אותך. 

שחובשת לך פצעים וכאב.

שאוהבת אותך 

באמת. 

מבפנים.

אהבה שמבודדת מהקור שבחוץ

 

אז למה זה עוזר?

גם לך ובתוכך – ישנה 'ילדה קטנה' ותמימה כ"כ

שיעשה לה טוב, כשמישהו יתן לה חמלה.

ירגיש את הכאב שלה (גם אם הוא קטנטן)

יהיה לו אכפת שכואב לה.

יראה אותה.

ויאהב באהבה טהורה כזו

שאין בה לא ריחוק. לא זלזול. לא דחיה.

רק קבלה של מי שאת.

ומה שאת חווה כעת.

 

אז מה עשינו כאן?

פשוט לקחנו את ה'ילדה הקטנה' (שבתוכנו)

ועטפנו וחיבקנו אותה

עם אהבה גדולה כ"כ

על בסיס הזדהות עמוקה לאיך היא מרגישה

ונתנו לכל מה שעובר בתוכה כעת,

ממש עכשיו

קיום.

זוהי חתיכת חיים ענקית. חשובה

שלא כדאי להחמיץ אותה

שחשוב להקשיב לה.

כי זה מה שאנחנו כעת מרגישות

זוהי המציאות שלנו כעת.

וגם אם זו הקשבה של כמה שניות

(כי זה כאב קטן(

גם זו לגיטימציה של: "להיות".

 

וכשזה הופך להיות חלק רגיל מהחיים שלנו

ההקשבה הזו למה שקורה לנו כעת

הרגישות הזו – לכאב שבנו

האכפתיות לעצמנו;

אנחנו מעניקות ל -'ילדה הקטנה' שבתוכנו

את הרשות להיות.

את הרשות להרגיש.

 

החמלה נותנת גם הזדהות וגם חיבוק

היא לא מותירה אותנו לבד עם הכאב

היא מרשה לנו להיות איתו קצת

ואח"כ (אחרי כמה שניות:))

עוטפת באהבה רבה.

 

וכן. כאמור: 

כשזה הופך להיות חלק רגיל בחיים שלנו,

)ההקשבה . הרגישות. האכפתיות. הרשות להיות(

אנחנו מפתחות בתוכנו יכולת ענקית שמגדלת 

את – ה'ילדה הקטנה' שבתוכנו

וגם… את הילדים שלנו.

 

איזו יכולת מדהימה.

להרגיש את מה שהילד שלי מרגיש כעת.

להצטער באמת בצער שלו כעת.

לראות אותו. איך שהוא עכשיו

לקבל. לחבוש

ולעטוף באהבה.

 

ומה מרגיש ילד שמרגיש 

ש…מרגישים אותו??

הוא מרגיש ש…

יש לו מקום ששם אפשר להתרפק.

יש לו עוגן ששם אפשר לקבל ניחומים ואהבה

)ילד כזה גם ישתף יותר בד"כ)

כי הוא מרגיש שהוא לא בודד

הוא מרגיש שהוא אהוב ושווה ושייך.

(אם שאלת פעם, 

איך יוצרים קשר עמוק ואמיתי?

אז הנה לך התשובה הבסיסית:))

 

איזה תחושות מדהימות! 

ענקיות וחודרות פנימה עמוק לכל לב

כשיש חמלה 

אחת 

פשוטה 

ותמימה כ"כ.

כמו זו שהחלה בסתם יום של חול

כשרוחמה חזרה מקופ"ח קצת חלשה. קצת לא מרגישה טוב

ופתאום הרגישה ש'חמלה', תעשה לה טוב.

ואז,

היא התחילה לספר לעצמה בשקט:

כמה היא טובה. 

כמה היא אוהבת את עצמה.

 

מדהים. 

כמה שזה עושה טוב.

כנראה שיש קשר.

 

יש לך שאלות?

קוראת כל תגובה!

מעונינת בתרגיל הקצר של ה"חמלה"?

לכל שאלה ובקשה, שלחי לי למייל (כאן למטה)

 

מאחלת גם לך, לזכות בחמלה הטהורה הזו

שלך – מיכל

 

כמה מילים על הכותבת

 מיכל וילמן – החזירי את הקסם להורות!

 מחברת אימהות לחוויית הורות גבוהה ופנימית

 מומחית לילדים רגישים ולמתבגרים צעירים

 050-4102924 / לפניה למייל לחצי כאן

לפרטים על שיטת 'חמצן הנפש' לחצי כאן

היה לך מעניין? אפשר להדפיס או לשתף...

יש לך מה להגיב על המאמר?

יש לך מה להגיב על המאמר?

נשמח לקרוא את זה :)

3 תגובות

  1. שמחה שאהבת נחמה:)
    באמת התרגיל הזה הוא היכרת והתחלה של פתיחת העולם הרגשי
    אני לא רואה כאן את כתובת המייל שלך,
    אז שלחי לי את הבקשה לכתובת המייל בלחיצה כאן
    ואשלח לך בשמחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אודותינו

אתר שווה-שווה הוקם כדי להציג לך מידע אינפורמטיבי בתחומי ידע שונים. רוצה משהו מסוים?
אפשר לפנות אלינו בלחיצה כאן >>>

אולי יעניין אותך גם...

אתם אמרתם...