הפרטים מטושטשים, הסיפור אמיתי.
נעמי בת ה-21.5 נכנסה לקליניקה מכווצת כולה.
ממש ראיתי איך פיזית היא מנסה להיעלם אל תוך עצמה.
"לא טוב לי עם עצמי. הכל לא טוב לי.
אני אף פעם לא מרוצה, לא מעצמי ולא מאחרים,
והכל רע לי ושחור."
היא שיתפה אותי.
"בבית אני מושא לצעקות, ואני חושבת שבצדק.
מאז שאני זוכרת את עצמי זה ככה."
מה בעצם הבעיה כאן?
לקח לנו זמן לעלות על הנקודה.
אבל בסוף זיהינו שאצל נעמי מקננת עמוק עמוק וחזק חזק התחושה ש…'אני כלום'.
כשביקשנו מתת המודע שיראה לנו את הפעם הראשונה שבה נעמי הרגישה תחושה כזו,
נעמי ענתה מיד – מגיל אפס.
תמיד מעבירים לי את השדר שאני כלום. שאני אפס.
איך פתרנו את זה בטיפול?
הפעם עשינו את תהליך 'מנדל'.
תהליך עוצמתי שבו אנחנו משחררים את המוח
מהמשקפיים שדרכם הוא רגיל להסתכל על העולם,
משקפיים של 'אני כלום'.
במקום המשקפיים האלו נעמי בחרה מבט חדש של 'אני שווה בעצם היותי',
והטמענו בתת המודע את האמונה הזו בעזרת תהליך שנקרא 'חדר הבקרה של המוח'.
בסוף התהליך, כשנעמי התרוממה מהכיסא,
ביקשתי ממנה להביט במראה, ושאלתי אותה אם היא שמה לב למשהו במראה שלה שהשתנה.
משאירה לכן לנחש לבד מה זה היה…
אם אני מרגישה כמו נעמי, איך אני יכולה לעזור לעצמי בעצמי, בינתיים?
קודם כל, עצם זה שאת רוצה לעזור לעצמך, כבר ראוי להערכה 🙂
שאלי את עצמך – מה הייתי רוצה להרגיש במקום?
ותני לעצמך 3 נימוקים למה המבט החדש הוא נכון.
לקבלת המדריך 3 טכניקות זבנג להקלה לחצי כאן
ואם את חסומה – בקשי אותו ממני כאן.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן
לקבלת המדריך: 3 טכניקות זבנג להקלה