למה רובינו מעדיפים להמתין שהבעיות של הילדים שלנו יחריפו
ונשלח אותם לטיפול אצל מישהו חיצוני
מאשר להשקיע בבית פנימה ולפתור את הבעיות בצורה ביתית?
מדוע יותר נוח לנו לעבוד משרה מלאה,
להרוויח הרבה כסף ולקבל משכורת גבוהה,
ולשלם איתה לכל המטפלים והיועצים
מאשר להוריד כמה שעות בעבודה ולהיות יותר עם הילדים שלנו?
לתת להם עוד קצת חום, אהבה, ונוכחות של אימא שתרפא אותם מאליה?
- עיוות של המושג 'השקעה'.
היום זה אופנתי לשלוח כל ילד לאיש מקצוע, לפחות אחד.
רק ככה זה נחשב להשקיע בילד.
אם לא – אני לא אימא משקיענית.
אימא ש'רק' נותנת חיבוקים ונשיקות
ומכינה סנדוויצ'ים מושקעים
ויושבת על הרצפה כל יום כמה שעות לשחק עם הילדים –
זה לא מספיק פוטוגני ולא מספיק נחשב כשמדברים על זה בספסל שבגינה. - אין לנו כוח לעבוד קשה.
בשביל להצליח לתת לילדים חום ואהבה אמיתיים,
ולהיות פנויים אליהם נפשית,
אנחנו צריכים לפתור הרבה קונפליקטים פנימיים עם עצמינו,
לנקות משקעים מהעבר,
לשחרר טראומות, כעסים והאשמה, ובקיצור –
לעשות עבודה עצמית. וזה קשה.
אין ספק.
יותר נחמד לנו ויותר קל לתת לילדים ולמטפלים שלהם
לעשות את העבודה הקשה.
אנחנו רק לא קולטים שככה אנחנו מפסידים פעמיים –
גם קשה לנו בתוכנו, עם עצמינו,
גם אנחנו אלו שמתמודדים בסופו של דבר בתוך הבית פנימה
עם הילד האלים / העצבני / המתוסכל.
גם לילד עצמו קשה, והוא סובל,
וגם לנכדים שלנו אנחנו מעבירים בסופו של דבר ירושה לא כל כך נחמדה…
לא פשוט יותר לעצור את הגלגל ולעשות בעצמינו את העבודה?
הרווח יהיה כפול ומכופל.
מתמודדת עם רקע הורי מורכב?
לחצי כאן למילון הא"ב שיעזור לך להבין את עצמך.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן