הפגישה הרביעית שלי עם אביגיל מתחילה.
בפגישות הקודמות עיבדנו טראומה גדולה שאביגיל חוותה,
ניסינו לזהות אמונות יסוד שמעכבות אותה בחיים,
והתמקדנו בשינוי ספציפי אחד שאביגיל רצתה שיקרה כמה שיותר מהר –
להפיג את הבדידות שמקיפה אותה
ולהצליח למצוא לעצמה חברות וליצור קשרים חברתיים.
במהלך הפגישה אני שמה לב שכל פעם שאנחנו מגיעות למשהו משמעותי,
אביגיל פתאום מסיטה את הנושא לכיוון אחר,
מעלה כאב שונה, מציפה נקודה שונה,
אני מנסה שוב ושוב למקד אותה וכל פעם היא בורחת לכיוון אחר,
במילים פשוטות –
היא פשוט לא משתפת פעולה.
"אביגיל מה קורה?" אני עוצרת אותה בפעם הבאה שהיא מתחמקת.
"שמת לב שפשוט ענית לי תשובה אחרת על מה ששאלתי אותך?"
אביגיל מתנערת פתאום.
אני משקפת לה את מה שקרה כאן בשיח ברגעים האחרונים,
והיא מסכימה איתי.
"אני לא יודעת מה קורה לי." היא כנה.
"תרשי לי לשאול אותך שאלה – עד כמה את מאמינה שהטיפול הזה יעזור לך?"
"לא כל כך מאמינה…" היא מודה.
"מ1-10, באיזו דרגה נמצא האמון שלך בטיפול הזה?"
"לא יודעת… אולי 2, אולי 0…" היא סמוקה.
אני מסתכלת עליה בהבנה ושואלת אותה בנעימות –
"אם ככה, אביגיל, אז למה את באה לכאן בכל זאת?
אם את לא מאמינה שזה יעזור לך, מה גורם לך כן להגיע?"
"לא יודעת. אם לא אלייך, לאן אני אלך?"
"יש עוד הרבה מטפלות, הרבה שיטות, הרבה סוגי טיפולים,
אל תכריחי את עצמך להינעל על משהו אחד.
מותר לך בהחלט להרגיש שאת לא מתחברת למטפלת מסוימת או לשיטת טיפול מסויימת,
ולנסות ללכת על משהו אחר.
אבל תרשי לי, בהקשר למה שדיברנו עליו בפגישה הראשונה,
להסב את תשומת ליבך לנקודה חשובה מאד.
מה הסיבה שבגללה את לא מאמינה שהטיפול יעזור לך?"
"לא יודעת. בגלל שאני לא רואה שינוי."
"יפה, אז צדקתי," אני מודה בקול. "זוכרת את מה שדיברנו עליו בפגישה השנייה?
בואי תספרי לי, איך לדעתך השינוי צריך או יכול לקרות?"
"לא יודעת. אולי זה קשור לסוג הטיפול? או לשיטה?"
"כלומר מבחינתך אם השינוי קורה או לא קורה זה קשור רק למטפלת."
"כן."
"ומה תעשי אם תלכי עכשיו למישהי אחרת,
תבואי אליה כמה פגישות, וגם שם השינוי לא יקרה,
מה תעשי?"
"אולי אני אנסה מישהי אחרת?"
המהמתי בהסכמה.
"ומה עם מה שאת צריכה לעשות בשביל שיקרה שינוי?
נניח לשתף פעולה עם מה שקורה במהלך הטיפול,
לעשות את שיעורי הבית,
להסכים לעשות בעצמך, בתוכך את השינוי?"
אביגיל זעה באי נוחות על הכיסא.
"אההמ… לא יודעת. האמת שאין לי כוח."
"אין לך כוח."
"כן, אין לי כוח לעבוד קשה. אני רוצה שהשינוי יקרה וזהו."
"אהה… אם ככה אין לי מה לומר לך, רק 2 דברים:
דבר ראשון שאני לא מלאך, לא קוסמת, ולא אלוקים,
ובידיים שלי אין שום יכולת לעשות שינוי בחיים שלך.
אני יכולה רק לעזור לך לעשות שינוי בחיים שלך.
וכל עוד את לא תשלימי את חלקך בתהליך – השינוי לא יקרה…
לפחות לא השינוי שאת מייחלת אליו.
והדבר השני שיש לי לומר לך הוא –
שעד היום לא פגשתי אף מטפלת שיש לה יכולות על טבעיים,
מה שאומר שאצל כל מטפלת, ובכל סוג שיטה או טיפול,
תיאלצי לעבוד בעצמך גם, כדי לראות שינוי.
ולכן, לסיכום,
אם את לא מתחברת אלי, או אל סוג העבודה שלי,
אני ממליצה לך בהחלט ללכת לחפש מישהי אחרת,
אבל אם רק אין לך כוח לעבוד,
אני ממליצה לך מראש להכין את עצמך
לאכזבה המחודשת שתחווי אצל כל מטפלת.
ומי יודע, אולי מישהי אחרת תגרום לך להבין טוב יותר
מה החלק שלך בשביל ששינוי יקרה.
ובכל מקרה, תדעי שאני כאן בשבילך,
אם תגלי יום אחד שאני צודקת ותרצי לחזור…"
בטורים הבאים אפרט אילו דברים יכולים להפוך את הטיפול ליעיל יותר,
ולגרום לשינוי לקרות מהר יותר.
מתמודדת עם רקע הורי מורכב?
לחצי כאן למילון הא"ב שיעזור לך להבין את עצמך.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן
