אוכל הוא אחד מהדברים היותר משמעותיים ועל כן הוא מגיע למקומות כ"כ עמוקים רגשית.
המפגש הראשון בחיים, בד"כ בנוי על הקשר שנעשה בין האם לתינוק – באמצעות האוכל, ההנקה.
ובמיוחד בתקופה הראשונית של חיי התינוק, זהו חיבור כמעט בלתי אמצעי בינו לבין אימו.
וע"כ הגישה הראשונית והפנימית של הילד (כשהוא גדל) היא: שאמא ואוכל הם אכן שני צדדי
המטבע של האהבה.
כי: כשאוהבים אותי / דואגים לי/ אכפת ממני – אז מכינים לי אוכל.
אנחנו יכולים למצוא מהסיבה הזו, פעמים רבות קשיים שעלולים להתפתח על רקע של הפסקת הנקה, עקב המוטיבים הרגשיים שנמצאים כאן.
בשלבים המתאימים כבר לגמילה, פעמים רבות ההנקה היא כבר פחות משמעותית מבחינה תזונתית, ויותר מתבססת בהדרגה על תזונה נוספת. אך היונק פעמים רבות לא ירצה לוותר על ההנקה, עקב הקשר שהוא מקבל שם, ואינו זוכה לו בשום מקום אחר, וע"כ הוא עלול להתקשות לוותר על כך פעמים רבות.
כמו"כ, בעיות של שנת תינוקות (ואימהות:), ג"כ עלולות להתפתח בעקבות הנקה ליילית שנמשכה גם כשלא היה צריך אותה, והיא פשוט מילאה את החסר בקשר- באופן זה.
במקרים בהם אימהות פונות לעזרה עקב הקושי בגמילה, חשוב לעזור לתינוק /הילד, להרגיש אהוב גם כשהוא לא יונק. ז"א גם בתחומים אחרים בחיים. וכמובן להגביר את המודעות אצל האם, לנתינת הקשר והחום במקומות אלו, ולא להחמיץ אותם, כמו שקורה פעמים רבות בתקופות עמוסות ואצל אימהות עובדות בדור שלנו…
מאד חשוב שילד שנגמל, ייצא עם כוחות ותחושות של הגנה וחום, ושהתחושה שתישאר לו בלב היא: "שהוא נשאר בלב של אמא". אם הוא אכן, מצליח לקבל את התחושה הזו, במקום פנימי ועמוק (לא בשכל כמובן), הוא מרגיש שהוא לא מתנתק, שהוא לא דחוי והוא יציב ומוגן.
ככל שילד (בכל הגילאים), זקוק או רעב יותר לקשר ואהבה, ומסיבות שונות לא קיבל זאת (נקודה שעלולה להתפתח במיוחד אצל ילדים רגישים יותר), עלולים להתפתח אצלו לעיתים, קשיים שונים בתחום התזונה;
זו יכולה להיות בררנות יתר, ובמקרים קשים יותר גם בעיות אכילה כמו: יתר אכילה (בולמיה) או הימנעות מאכילה (אנורקסיה).
להלן, עצות וטיפים עבור ילדים שמפתחים קשיי אכילה או סרבנות אכילה:
- מאד כדאי להיזהר ולא לגרום למאבקי כח בנושא זה, כדי שלא להגדיל בעיות שעלולות להתעצם ולהחריף בגיל ההתבגרות.
2. כדאי במצבים אלו, להשתדל, ולא 'ללעוס מדי את הנושא' ולא להנכיח אותו מדי באויר… חשוב שלא תיהיה שימת לב רבה מדי לסרבנות האכילה של הילד.
כן חשוב כ"כ, לחפש את המקומות שבהם נוכל לספק לו חום ואהבה, אך לא בזירה הזו, שהופכת פעמים רבות למקום שבו הוא זוכה לקשר נכסף, אך לא המקום הנכון, מאחר והוא משתמש בו באופן שלילי (וכמובן לא מודע).
3. רצוי מאד לגוון במידת האפשר בארוחות ולהשתדל שיהיו בארוחה לפחות חלק מהמאכלים שהילד אוהב אותם.
לא נכון לאמר "הוא כבר ייתחנך לא להיות מפונק", בד"כ זה לא עוזר. ומביא לבעיות קשות בעתיד. כמובן שאינני מתכוונת למקומות שבהם יצרנו מעצמנו פינוק שלילי. בכל אופן, אני יכולה לאמר זאת בודאות: אם נעבוד נכון על נתינת קשר איכותי, זה יפחית או יעלים לחלוטין בעיות אכילה!
4. האוכל, יכול פעמים רבות להוות אמצעי לשליחת מסרי אהבה, וזהו דבר שמתקבל מאד טוב – ויכול לעזור בקשרים מול הילדים. לדוגמא: "חשבתי עליך היום ובמיוחד בשבילך , הכנתי את הרוטב הזה/ הקציצות הללו…"
זה מאד מחמם את הלב ומומלץ! (כמובן חשוב שזה יהיה אמיתי!).
כמה מילים על הכותבת
מיכל וילמן – החזירי את הקסם להורות!
מחברת אימהות לחוויית הורות גבוהה ופנימית
מומחית לילדים רגישים ולמתבגרים צעירים
050-4102924 / לפניה למייל לחצי כאן
3 תגובות
תודה רבה!
נתת לי חומר למחשבה..
😊👌
מיכל, הדברים שלך (כמו תמיד) כל כך נכונים וכל כך עמוקים, גבוהים, מרוממים.
הכנת האוכל אינו תפקיד תובעני, הוא אמצעי מדהים בהשפעתו, להגיע להגשמה של תפקיד גבוה הרבה יותר שלנו כאימהות, תפקיד, שבמיוחד אנחנו ממלאות בנפש של בני המשפחה.
כשמבינים את משמעות הפעולה של הדאגה לאוכל לבני המשפחה, מקבלת כל פעולה הכרוכה בכך, טעם נפלא ומשמעות, גם למי שעד היום חשבה כי היא לא אוהבת את המטבח…
תודה!