בסוף הטור הקודם צביה מגיעה למסקנה
שהאחריות על איך שהחיים שלנו ייראו תלויה בידיים שלנו.
"ואיך זה קשור לאהבה?" היא שואלת אותי.
"בואי נחזור למשפט שאמרת מקודם," אני עונה,
"'ילד שלא מקבל אהבה אין לו סיכוי.'
ואני שמה סימן שאלה קטן בסוף המשפט הזה:
ילד שלא מקבל אהבה אין לו סיכוי?"
"אולי לא…" עכשיו צביה כבר קצת מהוססת.
"וילדה שאימא שלה לא אהבה אותה,
זה אומר שהיא לא תצליח להסתדר בגלל זה בחיים?
למה שתתני לאהבה שקיבלת או לא קיבלת לכבול אותך?"
"אבל אני רוצה גם להרגיש מסכנה ולבכות קצת על זה שלא אהבו אותי.
לא רוצה לזרוק את זה ולהמשיך הלאה."
"קודם כל בכבוד, את מוזמנת. ומה זה יעשה לך שתבכי על זה?"
"אני ארגיש מסכנה…"
"ומה זה יעשה לך שתרגישי מסכנה?"
"יהיה לי רע עם זה, אני אחפש פתרון כדי להרגיש טוב יותר."
"אז למה לא לפתור את זה ולהרגיש טוב כבר עכשיו?
לא חבל על הסיבוב?…
וחוץ מזה שאם את לא נותנת לחוסר האהבה לנהל אותך,
זה לא אומר שאת מתעלמת מזה שהייתה חסרה לך אהבה,
את פשוט משלימה עם זה שזו מציאות החיים שלך
ומתמודדת איתה טוב ובריא יותר."
"אבל אדם לא יכול להסתדר בלי אהבה." טוענת צביה.
"בזה אני דווקא מסכימה איתך."
היא מביטה בי בבלבול. "איך זה מסתדר?"
"השאלה היא האם הוא צריך דווקא אהבה של אבא ואימא.
תגידי לי את, צביה, איפה את מקבלת בחיים שלך אהבה?"
"מבעלי, מהילדים שלי, מהחברה הטובה שלי, וגם משאר החברות,
הבוסית שלי מאד מסמפתת אותי, אפשר לומר שהיא ממש אוהבת אפילו…"
"יפה. כלומר נניח שאנחנו זקוקים לכך וכך אהבה כדי לחיות בטוב,
האם כל האהבה הזו חייבת לבוא דווקא מההורים?"
"לא… אבל אין כמו אהבה של אבא ואימא."
"שוב תרשי לי לשים סימן שאלה בסוף המשפט הזה…
אין כמו אהבה של אבא ואימא?"
"האמת שכרגע בעלי אוהב אותי יותר מהם…
ואולי גם האהבה של ה'…"
"בדיוק… המקור הכי אמיתי, הכי מזוקק, הכי מקורי של האהבה,
שממנו מגיעות כל האהבות כולם,
שכל האהבה שאנחנו חווים כאן בעולם
היא רק טעימה מהאהבה העמוקה והאמיתית שהוא אוהב אותנו…
וגם אם חס וחלילה היה קורה שאף אחד בעולם לא היה אוהב אותך,
היית יכולה להתמלא מהאהבה של ה' אלייך,
ומהאהבה שלך לעצמך.
וכמו שאמרת מקודם,
לצערנו המציאות בעולם כרגע היא
שיש הרבה הורים שלא מצליחים / יכולים / יודעים
לבטא את האהבה שלהם כלפי הילדים,
מה שיוצר מצב שיש, יש בהחלט אהבה יותר גדולה מהאהבה שלהם…
אז תני לעצמך להתמלא מהאהבה שמקיפה אותך,
במקום לשפוך אותה דרך החור הקטן של 'אבל אבא ואימא לא אהבו אותי'…"
אני נותנת לה שניה של שהות כדי לעכל את הדברים.
כשהיא נושמת פתאום עמוק ומתרווחת קצת יותר על הכורסא
אני יודעת שהמילים נכנסו לה ללב.
"ועכשיו תאמרי לי, צביה,
האם משנה לך כרגע אם אני אוהבת אותך או לא?"
צביה מביטה בי. "האמת שלא…"
"והאם מידת האהבה שלי אלייך משפיעה על היעילות של הטיפול?"
"לא…"
מתמודדת עם רקע הורי מורכב?
לחצי כאן למילון הא"ב שיעזור לך להבין את עצמך.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן
