בזמן מלחמת "שלום הגליל', כשנפלו חללים רבים בשדה הקרב,
הרב שך זצ"ל, באמצע שיחה עם תלמידיו, הפסיק והתחיל להיאנח ולקונן כשעיניו זולגות דמעות:
"מה יהיה? מה יהיה? כל יום נופלים קורבנות יהודים… הם סה"כ ילדים צעירים,
ולכל אחד יש אמא כואבת ומפחדת, שמחכה לו בחשש בבית. מה יהיה??"
ובימי מלחמת ששת הימים, הרב שטיינמן זצ"ל לא ישן במיטתו אלא על הרצפה…
ושאל: "איך אפשר לישון כרגיל, בזמן שבחורי ישראל מתים, ומלאך המוות מסתובב?"
גם היום לצערנו, אנחנו עדין בתוהו ובוהו, גולים רבים נמצאים הרחק מביתם ושבויי עמנו בצער.
עולם של חוסר ודאות.
תחושת הבטחון הבסיסית – התערערה אצל רבים.
ועדיין, יש לנו משימה חשובה. יש לנו שליחות הורית והיא:
להעביר לילדינו את החוויה של החיים בעולם, כמקום מוגן ובטוח, כמקום נעים ואוהב
שזוהי אחת התחושות החשובות יותר שביכולתנו להעניק לילדינו.
לכאורה, יש כאן "ניגוד אינטרסים", אבל האמת היא שהכי קריטי וחשוב ליציבות ובריאות הנפש,
זהי הגנה אמיתית ועמוקה והיא: לגדל ילד עם תחושה שהעולם טוב, שירגיש שהעולם שהקב"ה
ברא, הוא מסביר פנים, גם מצד השגחת ד' בעולם וגם מצד הסביבה ובני האדם.
כן. גם בעולם כמו שלנו. עדיין. להאמין בטוב הבסיסי שבאדם זוהי בריאות נפש במיטבה.
להרגיש. שיש מי שמקשיב למצוקתו, שמרגיש וחומל עליו .
כדאי לדעת שתחושות של בטחון והגנה פנימית מפתחות בילד, בטחון ואמון באדם
ואח"כ הן מתפתחות לאמונה ובטחון בהקב"ה, מאחר והן תכונות נפשיות עמוקות.
וכך אנחנו צריכים להמשיך ולהנגיש את העולם לילדינו להפנים בהם אמון בריא, בעולם ובבני אדם.
כי בלי אמון בטוב, קשה מאד לצמוח טוב! עולם ללא אמון בסיסי הוא מקום ביקורתי מקום שלא מאמין
בצמיחה, מקום שחווה כשלון. אובדן. וחוסר אונים.
ועל כן, כל הדרכה שמלמדת זהירות מסכנות צריכה להיות ענינית. סמכותית. אבל שאינה זורעת בהלה.
מאחר, וזריעת בהלה עלולה להחדיר חרדות ופאניקה, המזיקות לנפש ועשויות לפתח בעיות רגשיות
(ולעיתים התנהגותיות).
כיצד מעניקים תחושות של בטחון והגנה גם בזמנים קשים? כיצד עושים זאת?
העיקרון של "כגמול עלי אימו", יכול להוות לנו תמרור;
זוהי מציאות שבה התינוק רגוע בכל מקום שהוא נמצא, כי הוא בידים האמונות של אימו.
כמובן שזהו משל נפלא למקום שלנו מול ד' וככל שנצליח לשהות שם, כך נרגיש את הרוגע והשלוה
גם בימים אלו – אמן על כל עמ"י!
ויש לנו מכאן תובנות נוספות, גם בגידול בסיסי של התינוק מרגע היולדו ובכלל בגידול של בני אנוש.
לדוגמא אצל תינוק: האופן שבו אוחזים אותו, איך שמדברים אליו… וכיצד מתייחסים אליו,
זה כבר התיווך הראשוני שלנו את העולם אליו.
כאשר אנחנו מטפלים בו ממקום סבלני, אוהב ונינוח בד"כ, אנחנו מתווכים לו את העולם
כמקום מוגן. נעים ובטוח.
זה ודאי נכון בגידול תינוק. אך נכון לכל גיל: אהבה. כבוד. הקשבה ודאגה לצרכים (לפי צורכי הגיל),
מלמדות את הילד שלנו בליבו פנימה, שהוא חשוב. שהוא אהוב ושהעולם הוא טוב. קשוב אליו. ואוהב.
ואלו תחושות פנימיות של בטחון שנספגות בו ומזינות אצלו את תחושת הערך
וילד שגדל כך – הוא גדל עם בטחון פנימי עמוק ויציב.
ואיך את רואה את 'הנגשת העולם' בימים אלו לילדיך? ואיך את מצליחה לספק להם בטחון פנימי?
יש לך רעיונות /שאלות / מוזמנת לשלוח לי במייל. קוראת הכל ♥
שנזכה לבטחון ושלוה. לנחת אמיתית ולגאולה השלמה במהרה!
ממני – מיכל
כמה מילים על הכותבת
מיכל וילמן – החזירי את הקסם להורות!
מחברת אימהות לחוויית הורות גבוהה ופנימית
מומחית לילדים רגישים ולמתבגרים צעירים
050-4102924 / לפניה למייל לחצי כאן
2 תגובות
אשמח לשמוע ממך עוד
איזה מאמר מושלם ומחכים!! תודה רבה!!