בטור הקודם סיפרנו על אלישבע
שחווה תחושות של סטרס לאורך כל היום:
לחץ, מתח, חוסר רוגע, עד כדי תחושות של חנק וחוסר אוויר.
"נסי להיזכר באיזו שהיא סיטואציה שקרתה בימים האחרונים,
שהרגשת את הסטרס חזק במיוחד." אני מבקשת מאלישבע.
"זוכרת מצוין, זה היה ביום שישי האחרון, ערב שבת,
היה איזה רגע שקלטתי שנשארו רק עוד שעתיים עד הדלקת נרות
ופשוט ראיתי עיגולים שחורים מול העיניים.
הבת שלי ראתה אותי מחווירה ונשענת על השיש,
והיא היתה בטוחה שאני הולכת להתעלף לה."
"תמיד זה היה בכזו עוצמה?" אני שואלת אותה,
מאז שאת זוכרת את עצמך הגבת ללחץ ברמה של עילפון?"
"לא, בד"כ זה לא עד כדי כך, תמיד נלחצתי מאד,
אבל לאט לאט עם השנים ככל שהתרבו המשימות
אני מפתחת יותר ויותר תופעות לואי,
כמו שאמרתי לך – הרגשה של חנק, עיגולים שחורים, כמעט התעלפות…"
"אני מבינה. ובואי תיזכרי ברגע הזה שראית מה השעה
וקלטת שעוד שעתיים שבת, ותגידי לי – מה עבר לך בראש באותו רגע?
או אילו מילים אמרת לעצמך בלב?"
"אמאל'ה איזה פחד."
"ממהמ… מה הכי הפחיד אותך באותו רגע?"
"שעוד שעתיים שבת, וכלום עדיין לא מוכן!
עדיין חלק מהילדים לא רחוצים,
מי מדבר על להלביש אותם בבגדי שבת,
אני בעצמי צריכה להספיק להתלבש, להתאפר,
היו עוד 3 סלטים שרציתי להכין, ואת הקרם לעוגה,
והיה חסר לי עוד קינוח אחד,
הכיורים לא היו שטופים והיה צריך להעביר עוד ניגוב במטבח אחרי כל הבישולים,
והשולחן דווקא היה ערוך אבל רציתי שהבת שלי תספיק עוד לקפל מפיות
והיא בעצמה הייתה עסוקה באלף דברים אחרים…"
"רגע," ניסיתי להבין, "התארחתם? אירחתם מישהו?"
"לא! מה פתאום! היינו לבד באותה שבת. נראה לך?
אם הייתי מארחת מישהו הייתי מתעלפת באמת
אם זה היה המצב באותה שעה…
כשאני מארחת אני מתארגנת איזה שבועיים קודם בערך…"
"אז אם הייתם לבד, מה הפחיד אותך בזה שאת עדיין לא מאופרת ומאורגנת?
או מה הפחיד אותך בזה שיהיה רק עוגה ולא יהיה קינוח?"
"אין דבר כזה." אלישבע נחרצת. "אני צריכה שהכל יהיה מושלם."
"כי אם לא הכל מושלם?"
"זה נורא ואיום. אני לא מסוגלת שדברים יהיו בערך.
אני חייבת שהכל יהיה מושלם עד הסוף.
אולי תקראי לזה פרפקציוניזם, מישהו פעם אמר לי שאני פרפקציוניסטית,
אבל לי לא אכפת איך קוראים לזה, אכפת לי שהכל יהיה מושלם וזהו."
"באמת ייתכן מאד שיהיו אנשי מקצוע אחרים שיקראו לזה פרפקציוניזם,
ואולי גם ילמדו אותך או ינסו לעזור לך לא להיות פרפקציוניסטית,
אבל אני אלך איתך לכיוון אחר לגמרי…"
ולאיזה כיוון הלכתי עם אלישבע – בטור הבא בעז"ה…
מתמודדת עם רקע הורי מורכב?
לחצי כאן למילון הא"ב שיעזור לך להבין את עצמך.
כמה מילים על הכותבת
מלכה דיאמנט – טיפול רגשי בגובה העיניים לבחורות ונשים
קליניקה בעפולה/בני ברק | שיחות זום/ טלפון | מדריכים דיגיטליים
077-40-17-852 I לפניה ישירה לוחצים כאן
