איך בונים קריאה?

במאמרים הקודמים עסקנו באותיות ובתנועות, גילינו כמה סודות שאותן מסתתות.

אבל עכשיו – צריך לקחת את אבני היסוד

ואת הקריאה – פשוט לבנות.

פשוט? לא ממש.

יש מה לעשות בדרך… ועל כך במאמר הזה.

 

בנייה סדרתית ובנייה תבניתית

כשאנחנו רוצות לעזור לתלמיד המתקשה, ולילדים בכלל –

לקחת את אבני היסוד, האותיות והתנועות ולחבר אותן למילים שלמות,

אנחנו בעצם מלמדות אותם לבנות. 

את הבנייה אפשר לערוך באופן סדרתי –

צירוף אחר צירוף, הברה אחר הברה.

אבל בעברית, ישנה מערכת מורפולוגית שכוללת תבניות.

תבנית מילה מכילה את כל החלקים שמקיפים את שורש המילה.

האותיות המוספיות והניקוד, על אותיות הניקוד הנדרשות לצורך התנועות.

כל תבנית, משמשת כמבנה של מילים רבות.

ישנם גורמים מורפולוגיים נוספים שמשמעותיים במרכיבים של המילה, כמו:

סיומות רבים,

נטיות שייכות,

אותיות שימוש

ועוד.

כל אלה חלקים הקשורים להיבט המורפולוגי.

ישנה ׳מחלוקת׳ בין מומחי ההוראה המתקנת,

האם להדריך את הילד לקריאה הסדרתית,

או ללמד אותו להתחשב בתבנית המילה על כל מורכבותה.

בשיטה שלנו, אנחנו מעוררים את הילד לשני המישורים במקביל.

היות ומדובר בדרך כלל בגיל צעיר,

קשה להיכנס לכל המרכיבים המורפולוגיים של המילים בשפה, בצורה מדוקדקת.

חשוב לנו יותר להרגיל את הילד לקרוא את המילים באופן סדרתי, הברה אחר הברה.

אבל במקביל – סיומות שכיחות כמו של רבים,

תוספות שכיחות כמו אותיות שימוש,

ומוספיות שכיחות כמו בנטיות פעלים –

כדאי לתרגל באופן ממוקד, שמרגיל את הילד למבט התבניתי בנוסף להיבט הסדרתי.

בצורה כזו,

הילד בונה את המילה באופן סדרתי,

אך נעזר גם בתבנית המילה בקריאה ובכתיבה.

הדבר מעורר אצלו גם את המודעות למוסכמות הכתיבה של סיומות ים׳ או ות׳.

 

מה פירוש לבנות מילה באופן סדרתי?

השיטה הנפוצה שנועדה לתת לילד כלים לבנות את הקריאה ברמת מילה היא: החלוקה להברות.

לפני הכול, על הילד להבחין בין אותיות ׳שיש להן כוח׳ –

כאשר האות מנוקדת בתנועה, לבין אותיות ׳בלי כוח׳ –

העיצורים השוואיים או ללא תנועה בסוף מילה.

יש המדמים את האותיות המונעות כבעלות ׳גלגלים׳,

ויש שמדמים אותן לאותיות ׳עם נעליים׳. 

בערכת ״בונים, קוראים ומבינים״ בחרנו בדימוי של חדרים,

כשהכלל אומר שאות שיש לה כוח, יכולה להיות בחדר לבד.

אבל אות ש׳אין לה כוח׳ צריכה שיחזיקו אותה,

ולכן היא נכנסת לחדר שלפניה, וכך נוצרת הברה: מג-דל.

במילים ארוכות יותר, ישנם חדרים ׳פרטיים׳ וישנם משותפים: ש-מר-תי.

באופן זה,

הילד לומד לבחון את המוצג לפניו בחלקים שמאפשרים קריאה מחולקת

בצורה כזו שתאפשר התמודדות גם עם רצפים ארוכים.

לפיכך, הדירוג בשלב זה הוא לפי משקלים:

בתחילה המילים מורכבות מהברות פתוחות בלבד,

אח״כ הברות סגורות בסוף מילה,

ואז לומדים להתייחס לשווא באמצע מילה,

והמילים הן בעלות שתי הברות סגורות,

אח״כ שלוש הברות שחלקן סגורות וחלקן פתוחות.

ואחר כך, עורכים היכרות עם השווא בראש מילה, ועוד מופעים מיוחדים של שוואים.

הילד עובר מן הקל אל הכבד, וזה עובד.

ביחידה הראשונה של המילים בהברות פתוחות בלבד –

הוא לומד למזג צירופים ליחידה אחת.

מילה כזו, מאוד דומה לקריאה המוכּרת לו,

קריאה של רצף צירופים (חֲבִיתָה=חֲ, בִי, תָ).

בהמשך, יכיר את המצב שבו יש עיצור,

וצריך למזג אותו מראש לצירוף שלפניו (חָבִית = חָ, בִית). 

 

איך משלבים בבנייה התייחסות תבניתית?

בתוך הדירוג לפי משקלים,

ניתן לשלב משימות שמדגישות את ההיבט התבניתי.

לדוגמה: בשלב של מילים בהברה פתוחה + סגורה,

נביא מילים כמו:

פיל-פילים,

מיץ-מיצים,

קיר-קירות,

עוף-עופות.

בצורה כזו נרגיל את הילדים להתייחס גם לסיומות קבועות במילים,

להבנה של הקשר בין המילים ביחיד וברבים,

ולתופעה של השינוי מאות סופית לאות רגילה –

שהיא בעצם נגזרת משילוב של ההיבט הסדרתי עם ההיבט התבניתי.

 

למי מתאימה שיטת החלוקה להברות?

שיטת החלוקה להברות, כמו זו המופיעה בערכת ״בונים, קוראים ומבינים״

עשויה לסייע לשלושה סוגים של תלמידים:

1. כאלה שרכשו את הקריאה בערכות ״צלילי קריאה״ ו״משפחת קוראים״.
   שולטים בקריאת אותיות ותנועות,
   וצריכים חיזוק במיזוג מילים והקנייה של ההתייחסות לשוואים.
   ערכה זו, משלימה את תהליך רכישת הקריאה.
2. תלמידים ששולטים ברמת צירופים (אות ותנועה),
   אך כאשר הם קוראים מילים – נצפים שיבושים.
   החלוקה להברות הם מתמקדים בכל ׳חדר׳,
   מרסנים את עצמם, וקוראים בצורה מדויקת גם מילים.
3. תלמידים שקוראים מדויק גם מילים,
   אבל עושים זאת בפירוק תת הברתי, לדוגמה: מ-ג-ד-ל.
   כאשר קוראים באופן זה,
   התוצר רחוק מאוד מהאופן בו נשמעת המילה כשהיא נהגית בדיבור.
   במקרה הזה, החלוקה להברות תורמת לשטף הקריאה.
   כאשר קוראים מג-דל, זה נשמע הרבה יותר קרוב ל-מגדל.

 

איך דואגים שהילד לא יפתח תלות בסימני החלוקה להברות?

אצל הלומדים את שיטת החלוקה להברות,

קיימת תופעה שכל עוד הם נדרשים לחלק את המילים להברות –

הם קוראים בצורה טובה.

אך כאשר הם קוראים טקסטים באופן מזדמן,

הם לא משתמשים בשיטה, וחוזרים לקריאה התרשמותית שגויה. 

 

כדי למנוע זאת,

חשוב לדאוג לדירוג נוסף.

בערכת ״בונים, קוראים ומבינים״ –

בכל יחידה מתחילים עם תמיכה חזותית גבוהה,

הילד אמור לצבוע כל ׳חדר׳ בצבע שונה.

ממשיכים עם חלוקה להברות בעזרת קוים,

ולאחר מכן –

ישנן משימות קריאה מגוונות שבהן הילד לא נדרש לסמן את החלוקה להברות,

אלא לבצע אותה בדמיון עד לרמה של קריאת טקסט שכולו מורכב ממילים

מאותה קבוצה שבה הילד עסק.

באופן זה, הילד מתרגל להשתמש בקריאה ההברתית גם בטקסט חופשי.

 

דפים לדוגמה ניתן לקבל בפנייה ישירה למייל המופיע בחתימה. 

בנייה נעימה!